2Sm 14:1 א וידע יואב בן צריה  כי לב המלך על אבשלום
2Sm 14:2 ב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת
2Sm 14:3 ג ובאת אל המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את הדברים בפיה
2Sm 14:4 ד ותאמר האשה התקעית אל המלך ותפל על אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך  {ס}
2Sm 14:5 ה ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אבל אשה אלמנה אני--וימת אישי
2Sm 14:6 ו ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אתו
2Sm 14:7 ז והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום (שים) לאישי שם ושארית על פני האדמה  {פ}
2Sm 14:8 ח ויאמר המלך אל האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך
2Sm 14:9 ט ותאמר האשה התקועית אל המלך עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי  {ס}
2Sm 14:10 י ויאמר המלך  המדבר אליך והבאתו אלי ולא יסיף עוד לגעת בך
2Sm 14:11 יא ותאמר יזכר נא המלך את יהוה אלהיך מהרבית (מהרבת) גאל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ויאמר חי יהוה אם יפל משערת בנך ארצה
2Sm 14:12 יב ותאמר האשה תדבר נא שפחתך אל אדני המלך דבר ויאמר דברי  {ס}
2Sm 14:13 יג ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו
2Sm 14:14 יד כי מות נמות--וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח
2Sm 14:15 טו ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה--כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה נא אל המלך אולי יעשה המלך את דבר אמתו
2Sm 14:16 טז כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת בני יחד מנחלת אלהים
2Sm 14:17 יז ותאמר שפחתך יהיה נא דבר אדני המלך למנחה  כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך  {פ}
2Sm 14:18 יח ויען המלך ויאמר אל האשה אל נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר נא אדני המלך
2Sm 14:19 יט ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת ותען האשה ותאמר חי נפשך אדני המלך אם אש להמין ולהשמיל מכל אשר דבר אדני המלך--כי עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה
2Sm 14:20 כ לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את כל אשר בארץ  {ס}
2Sm 14:21 כא ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה ולך השב את הנער את אבשלום
2Sm 14:22 כב ויפל יואב אל פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר עשה המלך את דבר עבדו (עבדך)
2Sm 14:23 כג ויקם יואב וילך גשורה ויבא את אבשלום ירושלם  {ס}
2Sm 14:24 כד ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל ביתו ופני המלך לא ראה  {ס}
2Sm 14:25 כה וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל--להלל מאד  מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום
2Sm 14:26 כו ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך
2Sm 14:27 כז ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה  {פ}
2Sm 14:28 כח וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה
2Sm 14:29 כט וישלח אבשלום אל יואב לשלח אתו אל המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא
2Sm 14:30 ל ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שערים--לכו והוצתיה (והציתוה) באש ויצתו עבדי אבשלום את החלקה--באש  {פ}
2Sm 14:31 לא ויקם יואב ויבא אל אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדיך את החלקה אשר לי באש
2Sm 14:32 לב ויאמר אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל המלך לאמר למה באתי מגשור--טוב לי עד אני שם ועתה אראה פני המלך ואם יש בי עון והמתני
2Sm 14:33 לג ויבא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויבא אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום  {ס}