Hos 2:1 א והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
Hos 2:2 ב ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ  כי גדול יום יזרעאל
Hos 2:3 ג אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה
Hos 2:4 ד ריבו באמכם ריבו--כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה
Hos 2:5 ה פן אפשיטנה ערמה--והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא
Hos 2:6 ו ואת בניה לא ארחם  כי בני זנונים המה
Hos 2:7 ז כי זנתה אמם הבישה הורתם  כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי
Hos 2:8 ח לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא
Hos 2:9 ט ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון--כי טוב לי אז מעתה
Hos 2:10 י והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל
Hos 2:11 יא לכן אשוב--ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה
Hos 2:12 יב ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי
Hos 2:13 יג והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה--וכל מועדה
Hos 2:14 יד והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה
Hos 2:15 טו ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה  {ס}
Hos 2:16 טז לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה
Hos 2:17 יז ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים
Hos 2:18 יח והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי
Hos 2:19 יט והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם
Hos 2:20 כ וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח
Hos 2:21 כא וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים
Hos 2:22 כב וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה  {פ}
Hos 2:23 כג והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה--אענה את השמים והם יענו את הארץ [ (Hosea 2:24) כד והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל ] [ (Hosea 2:25) כה וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי  {פ} ]