Eccl 12:1 ותהי דכיר ית ברייך ליקרותיה ביומי ר{יב}ותך עד דלא ייתון לוותך יומי בישותא וימטון עלך שנין דתימר לית לי בהון רעוא׃
Eccl 12:2 עד דלא אישתני זיו יקר אפך דמתיל לשמשא ונהורא דעיינך עד לא יסתמון והדר ליסתך עד לא איתקדרון ובבי עיינך דמתילן לכוכבייא עד לא יתעממון וריסי עיינך יהון זלגן דמעיין כעננין בתר מיטרא׃
Eccl 12:3 ביומא די יזועון ארכובתך ויתנקשון אדרעך ויתבטלון ככי פמך עד דלא יכלון למילעס מיכלא ויתעממון עיינך דמסתכלן בחרכי רישך׃
Eccl 12:4 ויהון רגלך כבילן מלמיפק בשוקא ויעדי מינך רעוות מיכלא ותהי מתער משינתך על עיסק קל עופא כאילו על קל גנביא דאזלין בליליא ויתפרסון שיפוותך מלמימר שירתא׃
Eccl 12:5 אוף מן עובדין דהוו מן קדמת דנא תהא דחיל למדכר יתהון וגבשושיתא קלילא מתילא באנפי נפשך לטור רם בעידן מהלכך באורחא ותיציץ ריש שיזרתך מן כחשותא כשגדא ויתנפחון איסתוורי ריגלך ותיתמנע מן משכבא ארום איתפני אינשא למהך לבית קבורתיה ויסחרון מלאכיא תבעי דינך כספריא דמסחרן בשוקא למכתב ית דין חושבנך׃
Eccl 12:6 עד די לא יתאלם לישנך מלמללא ותהי רעיעא מוקרא דרישך ותיתבר מרירתך על כבדך וירהט גופך בגו קברך׃
Eccl 12:7 ויתיב בשרך דאיתברי מן עפרא עילוי ארעא הי כמא דהוה מלקדמין ורוח נשמתך תתוב למקם בדינא קדם ייי דיהבה לך׃
Eccl 12:8 כד איסתכל שלמה מלכא דישראל בהבלו דעלמא הדין ובהבלין דעבדין בני נשא אמר קהלת במימריה כולא הבלו׃
Eccl 12:9 ויתיר מן כל בני נשא הוה שלמה דמיתקרי קהלת מלכא חכים ותו הוה מאלף מנדעא ית עמא בית ישראל ואצית לקל חכימיא ובלש בספרי חוכמתא וברוח נבואה מן קדמי ייי תקין ספרי חוכמתא ומתלין דסוכלתנו סגיעין לחדא׃
Eccl 12:10 בעא שלמה דמתקרי קהלת בחוכמתיה למידן דיני על הרהורא ליבא דאינשא ובלא סהדין בכין איתאמר ברוח נבואה מן קדם ייי הא כבר איתכתב בספר אוריתא על ידוי דמשה רבהון דישראל תקנין פתגמין ומהימנין דעל מימר סהדיא יקום פתגם׃
Eccl 12:11 פתגמי חכימין מתילן לזקתין וכקילשונין״קילטונין#2#״ \דאנצין ״ולהציב הדרבן#2#״ ולאנצא זקת לאלפא מנדעא לסריקי מנדעא הי כמא דמאלף זקת לתורתא ורבני סנהדרין מרי הילכתין ומדרשין דאיתיהיבו על ידוי דמשה נביא דרעא בלחודוי ית עמא בית ישראל במדברא במנא ובריגוגין׃
Eccl 12:12 ויתיר מנהון ברי איזדהר למעבד ספרי חוכמתא סגיא עד דלית סוף ולמעסק בפתגמי אוריתא סגי ולאיסתכלא בליאות בישרא׃
Eccl 12:13 סוף פתגם דאיתעביד בעלמא בצינעא כולא עתיד לאיתפרסמא ולאישתמעא לכל בני נשא בגין ית מימרא דייי הוי דחיל וית פיקודייא דייי הוי נטיר די לא למיחב בסיתרא ואין תחוב הוי זהיר למיתוב ארום כדנן חמי למהוי אורח {כל} כל אנש׃
Eccl 12:14 ארום ית כל עובדא דייי יעיל ליום דינא רבא ועתיד לפרסמא על פתגם דאיתכסי מן בני נשא אין טב אין ביש׃