Targum, Ruth, Chapter 01

Ruth 1:1 והוה ביומי \״נגיד#1#״ נגודיא והוה כפנא \״תקיף#1#״ בארעא דיש[ראל] עישרתי כפנין תקיפ[ין] איתגזרו מן שמיא למיהוי בעלמא מן יומ[א] דאתברי עלמא עד זמן דייתי מלכא משיחא לאוכחא בהון דיירי ארעא כפן קדמאי ביומי אדם כפן תניין ביומי למך כפן תליתאי ביומי אברה[ם] כפן רביעאי ביומי יצחק כפן חמישאי ביו[מי] יעקב כפן שתיתאי ביומי בועז דמתקרי אבצן צדיקא דמן בית לחם כפן שביעאי ביומי דוד מלכא דישר[אל] כפן תמינאי ביומי אליהו נביא כפן תמינאי״תשיעאי#1#״ ביומי אלישע בשמרון וכפן עשיר[אי] למהוי לא כפן למיכל לחמא ולא צחותא״צהותא#1#״ למשתי מוי״מיא#1#״ אילהין״ארום אלהן#1#״ למשמע פתגם נבוא[ה] מן קדם ייי וכד הוה כפנא הדא תקיף בארעא דישר[אל] נפק גברא רבא מן בית לחם יהודה ואזל לדור בחקלא דמואב הוא ואיתתיה״ואנתתיה#1#״ ותרין בנוי׃
Ruth 1:2 ושום גברא אלימלך ושום אתתיה״אנתתיה#1#״ נעמי ושום תרין בנוי מחלון וכליו[ן] רבנין מן בית לחם יהו[דה] ואתו עד חקלא״חקל#1٠2#״ מוא[ב] והוו תמן רופילין׃
Ruth 1:3 ומית אלימלך בעלה דנעמי ואישתארת היא ארמלא ותרין בנהא יתמין׃
Ruth 1:4 ועברו על גזירת מימרא דייי נסיבו״ונטלו#1٠2#״ להון נשין נוכראין מן בית״בנת#1٠2#״ מואב שום חדא ערפה ושום תנייתא רות ברת עגלון מלכא דמואב ויתיבו תמן כזמן עשר שנין׃
Ruth 1:5 ועל דעברו על גזירת מימרא דייי ואיתחתנו בעמין״בעממין#1٠2#״ נוכראין איתקטעו יומיהון ומיתו אף תרויהון מחלון וכליון בארעא מסאבתא ואשתארת איתתא מתכלא מתרין בנהא וארמלא מבעלהא׃
Ruth 1:6 וקמת היא וכלתהא ותבת מחקל מואב ארום״ארי#2#״ אתבסרת בחקל מואב על פום מלאכא ארום דכר ייי ית עמיה בני ישר[אל] למיתן להון לחמא בגין זכותיה דאבצן נגודא ובצלותיה דצלי קדם ייי הוא בועז חסידא׃
Ruth 1:7 ונפקת מן אתרא די הות תמן ותרתין כלתהא עמה ומהלכן בארחא למתוב לארע יהודה׃
Ruth 1:8 ואמרת נעמי לתרתי[ן] כלתהא איזילנא תובנא איתתא לבית אמה יעבד ייי עמכון טיבו כמא דעבדתון עם בעלכון שכיביא \״דסרבתון למסב גברין בתר מותיהון#1#״ ועמי דזנתון וסוברתון יתי׃
Ruth 1:9 יהב ייי לכון אגר טב שלים על טיבותא דעבדתון ובההוא אגר תשכחון נייחא חדא וחדא לבית בעלה ונשקת להון ונטלן קלהון ובכיאן׃
Ruth 1:10 ואמרן לה לא נתוב לעמנא ולדחלתנא ארום אילהן עמך נתוב לעמך לאתגיירא׃
Ruth 1:11 ואמרת נעמי תובנא ברתיי למה דין אתון אזלין עמי העוד כען אית לי וולדין במעיי ויהוון לכון לגוברין׃
Ruth 1:12 תיבנא ברתיי מבתריי איזלנא לעמך ארי סיבית מלמהוי מיבעלא לגבר ארי אמרית אילו אנא ריבא אית לי סבר ברם הויתי מבעלא בליליא לגבר וברם הויתי ילדא בנין׃
Ruth 1:13 דילמא להון אתון מתינין עד די ירבון כאיתא דנטרא ליבם קליל למסביה לגבר הבדילהון אתון יתבן עגינין״עגימין#1#״ בדיל דלא למהוי מתנסבן לגבר בבעו ברתיי לא תמררו[ן] נפשי ארום מריר לי מנכון ארום נפקת בי מחת מן קדם ייי׃
Ruth 1:14 ונטלן קלהון ובכיין עוד זמנא אחרנ[א] ונשקת ערפה לחמות[ה] ואזלת רות לאורחה ורות אידבקת בה׃
Ruth 1:15 ואמרת הא תבת יבמתך לות עמה ולות דחלתה[א] תובי בתר יבמתך לעמך ולדחלתך׃
Ruth 1:16 ואמרת רות לא תקניטי בי למשבקיך למתוב מן בתריך ארום תאיבנא אנא לאיתגיירא אמרת נעמי אתפקדנא למיטר שביא ויומי טבין בדיל דלא להלכא בר מתרין אלפין אמי[ן] אמרת רות לכל מאן דאזלת אזיל אמרת נעמי אתפקד[נא] דלא למיבת כחדא עם עממיא אמרת רות לכל אתר דתיבותי איבת אמרת נעמי אתפקדנא למיטר שית מאה ותלת עסר פיקודיא אמרת רות מה דנטרין \״עמך אנטור#1#״ אהא נטר[א] כאילו הוו עמי מן קדמת דנא אמרת נעמי אתפקדנא דלא למפלח פלחן נוכראה אמרת רות אלהיך הוא אלהי׃
Ruth 1:17 אמרת נעמי אית לנא ארבע דיני מותא לחייביא רגימת אבנין ויקידת נורא וקטילת סייפא וצליבת קיסא אמרת רות כל דתימותי אימות אמרת נעמ[י] אית לנא בית קבורת[א] תלת אמין אמרת רות ותמן אהא קבירא ולא תוסיפי למללא עוד כדנן יעבד ייי לי וכדנן יוסיף עלי ארום מיתה״מותא#1٠2#״ יפריש ביני וביניך
Ruth 1:18 וחזת ארום מתאלמה היא למיהך״למיזל#1٠2#״ עמה ופסקת מלמללא לה׃
Ruth 1:19 ואזלנא תרויהון עד דעלן לבית לחם והוה במיעלהון לבית לחם וארגישו כל יתבי קרתא עילויהון ואמרן הדא נעמי׃
Ruth 1:20 ואמרת להון לא תהוון קרן לי נעמי קרן לי מרירת נפש ארום אמרר לי שדי לחדא׃
Ruth 1:21 אנא מליא אזלית מבעלי ומבניי ורקניא״וריקנא#1#״ אתיבני ייי מנהון למא דנן אתון קרן לי נעמ[י] ומן קדם ייי אסתהיד בי חובתי ושדי אבאש לי׃
Ruth 1:22 ויתיבת נעמי ורות מואביתא כלתה עמ[ה] דתבת מחקל מואב ואינון עלן לבית לחם במעלי יומא דפסח[א] ובההוא יומא שריאו בני ישראל למיחצד ית עומרא דארמותא דהוה מן שׂערין׃